רבים נוטים לחשוב שהכתובה היא מסמך סמלי בלבד, מין חלק נוסטלגי ויפה בטקס החופה. אך בפועל, מדובר בהתחייבות משפטית לכל דבר – מסמך שמעמדו דומה לשטר חוב או צ’ק. בתי הדין הרבניים מתייחסים לכתובה ברצינות רבה, ופסקי הדין האחרונים מראים כי אין להקל בה ראש.
כך למשל, לא פעם מגיעות בפניי נשים בהליכי גירושין שלא היו מודעות לכך שהכתובה שלהן שווה מאות אלפי שקלים. באחד המקרים האחרונים, לאחר נישואים קצרים שנמשכו שלושה חודשים בלבד, פסק בית הדין הרבני כי הבעל מחויב לשלם את כתובתה – בסך 250 אלף ש”ח. הבעל ניסה לערער, אך גם בבית הדין הרבני הגדול בירושלים פסק הדין אושר במלואו.
אני פוגשת שוב ושוב נשים שמוותרות על זכותן לכתובה, לעיתים מתוך חוסר ידיעה ולעיתים מתוך רצון לסיים את ההליך במהירות. אבל חשוב להבין – כתובה אינה מתבטלת בקלות. היא נועדה להגן על האישה ולספק לה רשת ביטחון כלכלית ברגעי משבר.
כאשר אישה פונה אליי להליך גירושין, אני מזכירה לה לבדוק היכן הכתובה שלה, לקרוא את הסכום שנכתב בה, ולהבין שמדובר בזכות משמעותית. באחת הפעמים, אישה שחשבה שאין לה מה לקבל, גילתה כי כתובתה עומדת על 360 אלף ש”ח – סכום שהבעל לא העלה על דעתו כלל.
המסר ברור: הכתובה היא התחייבות מחייבת, לא טקס סמלי. נשים רבות זכאיות לסכומים משמעותיים שמגיעים להן, ומוטב שלא לוותר על כך.
