אחת לכמה שנים אנו מתבשרים על קריסה של חברה נדלן הגוררת מאות רוכשים לאבד את מיטב כספם, בתחילת 2007 פורסם שחברת חפציבה נתונה בקשיים כלכליים וחובותיה נאמדו בכ- 1.5 מיליארד שקל, הרוכשים שהזדעזעו לנוכח הפרסומים פלשו לדירות טרם נסתיימה בניתם.
עו"ד שלמה שחר כונס הנכסים הרשמי דאז טען כי הבעיה המרכזית טמונה אצל אותם רוכשים שאין להם ערבויות, כלומר מדובר על רוכשים ששילמו את כספם וחברת חפציבה לא העבירה את כספם לבנק, הרוכשים עמדו מול שוקת שבורה היות ולא ניתנו להם שום ערביות עבור הכסף ששולם.
כמעט עשור לאחר פרשת חפציבה, פברואר 2016, שוב אנו נדהמים לשמוע על קריסה של היזמית ענבל אור והבעלים של מספר חברות, לרבות חברת אור סיטי נדל"ן שנכנסה להליך של פירוק באפריל 2016 .
איני רוצה להתייחס לאישומים לכאורה כנגד הגברת אור, רשויות החוק ובית המשפט יבחנו את הנתונים ויציגו את מסקנותיהם, אולם נשאלת השאלה מהי מידת האחריות של הרוכשים? דירת מגורים הינה ברוב המקרים הרכישה הכי משמעותית בחייו של אדם, רבות דובר על השאיפה של כל זוג צעיר לרכוש דירה ועל הקשיים הכלכליים המלווים לגיוס ההון הרצוי, אם כך מדוע בעסקה כה משמעותית הרוכשים בפרשה זו חוסכים על התייעצות ובדיקה עם אנשי מקצוע מתאימים?.
רעיון קבוצת הרכישה נולד כצו השעה, במטרה לצמצם עליות, או לחילופין בחירת השכנים, עסקינן בקבוצת רוכשים פוטנציאלים שמתאגדת לצורך רכישה של דירות או בנייתם, הרוכשים שותפים להליך לעיתים באמצעות חברה מנהלת המארגנת את כל שלבי הרכישה והבנייה, הקבוצה מאפשרת לחבריה להקטין פערי תיווך לעומת קניית נכס מוגמר, אולם המחיר הסופי אינו מובטח, ולעיתים הרוכשים נאלצים להוסיף סכומי כסף להשלמת הפרויקט.
כאמור פרשת ענבל אור מסמלת את קו פרשת המים בכל הנוגע לקבוצות רכישה כמו פרשת חפציבה שסימנה את קו פרשת המים בקניה של דירה מקבלן, שומרי הסף ילמדו את הנושא ויחליטו על בלמים בכל הנוגע לקבוצות רכישה, אולם לא ניתן לאיין את אחריות הרוכש, על הרוכש מוטלת האחריות כלפי כספו, מי שמשקיע את מיטב כספו לא יכול לחסוך ביעוץ משפטי או כל יעוץ מקצועי אחר, נדרשת בגרות ואחריות צרכנית, מחד הצורך למצוא פתרונות זולים למצוקת הדיור הינו ברור ולגיטימי, אך מאידך הדברים צריכים להיעשות בבחינה של רחל בתך הקטנה למול כל הפרטים הטכניים הערבויות הנדרשות וכד'
עו"ד קרן גליק
0506657887