מאז ומתמיד זוגות נישואים נקלעו למשברים בחיי הנישואים, חלק התגברו על המשבר וחלק ביקשו לפרק את הנישואים.
האופן בו זוג פירק את נישואיו היה תלוי באישיותם ,בסיבות לפרוק הנישואים ובהון שנצבר ביחד או לחוד.
במרוצת השנים ראיתי זוגות שנפרדים בהסכמה, זוגות שהניחו את המטענים הקשים סביב הפרידה בצד והחליטו לפעול מהראש ולחלק את הרכוש באופן ששני הצדדים יהיו מרוצים, תוך חשיבה שהליך כזה ישאיר אותם ואת ילדיהם פחות מצולקים ופגועים מפירוקו של התא המשפחתי, מנגד יש זוגות שמחליטים שהאמצעי הכי טוב הינו מלחמה ולא בוחלים בשום אמצעי לרבות שימוש בילדים כקלף מיקוח והכל במטרה להשיג תוצאה יותר טובה עבורם.
ביולי 2017, המחוקק החליט כי כל זוג שרוצה להתגרש חייב לעבור פגישות גישור במטרה ליישב את הסכסוך בין בני הזוג, כלומר אחד מבני הזוג יכול לפנות לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני בבקשה לישוב סכסוך.
הזוג מתקבל לפגישה במרכז מהו"ת בשיתוף אנשי מקצוע אשר הוסמכו כמגשרים, המטרה לסיים את המחלוקות בהסכמה ולהשיג הסכם הממצה את החלטת הצדדים, והכל בהסכמה.
לכאורה יוזמה מבורכת, אך האם ניתן לכפות גישור על זוג ?, האם החוק החדש ישנה את עורם של זוגות שרואים את פרידתם כמלחמה?
מוקדם להסיק מסקנות, ויהיה זה מבורך אם הדברים ישתנו אך נראה כי החוק החדש הינו פרוצדורלי ולא מהותי, לכאורה החוק החדש מבטל את מרוץ הסמכויות המפורסם, אך בפועל מי שפותח בהליך הגישור, בסיומו רשאי לפתוח ראשון בהליך בבית משפט או בבית דין רבני לפי שיקול דעתו כך שניתן לראות שהמרוץ מתחיל כבר בפתיחת הליך לישוב סכסוכים היות והוא מכתיר את הראשון שיהיה רשאי להמשיך את ההליך איפה שיבחר.
עבור זוגות שהליך הגישור לא צלח פגישות הגישור הינם אתנחתא לצחצוח החרבות במטרה להשתתף בקרב האמתי, כלומר בסופו של יום הכול תלוי ברצון הצדדים.
קרן גליק, עו"ד
050-6657887