בימים האחרונים אנו עדים לקולות הקוראים לשוויון באחריות ההורית, משמע אחריות כלכלית הורית משותפת.
המסגרת הנורמטיבית לדיני משפחה הינה הדין האישי כלומר הדין הדתי, ובחקיקת משנה משנות ה-50 דוגמת חוק המזונות.
למעלה מ- 50 שנים שלא נעשו בהם שינוי, אולם לאחרונה עולה הטענה לפיה יש לשנות את הקיים על רקע אידאולוגיית השוויון בין המינים, יציאתן של הנשים לעבודה, בניגוד לתפיסות של הדין הדתי לפיהן האם היא עקרת ביית שמגדלת את הילדים והבעל המפרנס.
הפערים בין התפיסה העתיקה לבין המציאות המודרנית ששונה בתכלית השינוי, מתפיסה עתיקה זו מהווים קרקע פורייה למלחמות מכוערות בין המינים, ולעיתים מתפתחות תופעות של ניכור הורי בין אב לילדיו.
החוק מטרתו לחבר בין המציאות העכשווית למציאות המשפטית אשר מתאימה למשפחה המודרנית של שנות האלפיים.
אולם כדאי לחדד ולהבין היטב את התפיסה לפיה האב הוא האחראי על מזונות ילדיו, לפי הדין העברי מוטלת על האב חובה מוחלטת לספק את צרכי ילדיו עד לגיל 15, לפי רמת החיים אליה הורגל הילד, על אף מציאות החיים המודרנית שבה נשים נוטלות חלק בפרנסת הבית.
במשך שנים בתי המשפט מנסים לפתור את העיוות שיצר החוק ,מצבים בהם האישה משתכרת משכורת גבוהה מאוד מהגבר ועדיין הגבר צריך לשלם מזונות הם לא הגיוניים ובלתי נסבלים והגיע הזמן שהמחוקק יגיד את דבריו, אך אי אפשר לאחוז את המקל בשתי קצותיו ולהחליט לפתע שבעניין המזונות הדין האישי לא חל ואילו נושאים אחרים ימשיכו להיות רלוונטיים לדין האישי כאילו הזמן קפא, אם המחוקק מצא כי יש עיוות בחוק זה הזמן לפתוח את כל הסוגיות הנוגעות לדיני משפחה לרבות מתן גט ולעשות תיקונים ברוח הזמן והתקופה, הנשים מספיק עצמאיות לכלכל את ילדיהן אך הם לא מספיק חכמות בכדי "לקחת" את הגט, מדוע בשנות ה-2000 עדיין יש נשים עגונות? שוב הכול בגלל הדין האישי, לפיו הגבר "נותן" גט , נכון לטפל בעיוותים כבעסקת חבילה ולומר את הדברים בקול רם ורהוט, ולא לטפל רק במה שנוח וסביר שלא יגרור אחריו משבר קואליציוני, ופרובוקציה מצד הממסד הדתי.
עו"ד קרן גליק
050-6657887